עמוד הבית > אצבע הדק

ד"ר ארז אבישר מומחה ארתרוסקופיה
דר' ארז אבישר - מומחה לכירורגיה גפה עליונה
דר' ארז אבישר - מומחה לכירורגיה גפה עליונה
ארתרוסקופיה
ד"ר ארז אבישר - מומחה בכירורגיית מרפק טניס
מומחה לכירורגיה של היד

אצבע הדק

אצבע הדק

אצבע הדק הינה הפרעה שכיחה בתפקוד האצבעות, הגורמת לכאבים, תפס ואף נעילה של האצבע/אגודל.

22 גידים חוצים את מפרק שורש היד ובפעילות מתואמת להפליא מאפשרים את התפקוד התקין של היד והאצבעות במרחב.

הגידים הינם מיתר עבה המחבר את שרירי האמה לעצמות האצבעות. מערכת זו מאפשרת את סגירת האצבעות לאגרוף ולפעולה הופכית של יישור האצבעות.

אצבע הדק

הגידים, המכוסים בחלקם במעטפת מזינה ומסככת, מחליקים בתוך גלגלת pulley – רקמת חיבור היוצרת תעלות שבתוכם הגידים עוברים בסמוך לעצם.

אצבע הדק יכולה להיגרם מעיבוי גלגלת הגיד, עיבוי הגיד עצמו או דלקת במעטפות הגיד, והיא מופיעה באזור החיבור של האצבעות לכף היד.

כתוצאה מהצרות הגלגלת, עיבוי גיד ומעטפותיו, נשאר פחות מקום לגיד לנוע בחופשיות. עובדה זו, גורמת לתפס של הגיד בגלגלת המוצרת – מצב בו קיים קושי ליישר או לכופף את האצבע. לעיתים נשמע קליק בזמן יישור האצבע ובמקרים קשים מאבד המטופל את היכולת לכופף או ליישר את האצבע.

התפס השכיח ביותר הוא תפס של האצבעות ומחלת דה- קרווין ((De- Quervain's Disease, אך גם תפס של מספר אצבעות ביד אחת או בשתי ידיים אינו דבר נדיר.

מהן הסיבות לאצבע הדק ?

הסיבה המדויקת לאצבע הדק אינה תמיד ברורה. ייתכן כי פעילות חוזרת ונשנית של כפיפה ויישור או פעילויות של אחיזה ממושכת בכלים, גורמות ללחץ ובצקת לגלגלת הגיד או הגיד עצמו ובכך תורמות להיווצרות התפס.

אצבע הדק קיימת בקרב חולי סכרת ומחלות דלקות פרקים. במקרים אלו המחלה קשה יותר ושעור הסיבוכים גדול יותר.

תפס אצבעות ומחלת דה קרווין שכיחים יותר בקרב נשים, כאשר הגיל השכיח להופעת תפס הוא בין הגילאים 50 ל-60.

מפליא הוא, כי התפלגות הגילאים בתפס אצבעות ומחלת דה קרווין לא השתנתה עם השימוש הגובר במחשבי יד, טלפונים חכמים ומשחקי מחשב.

מהם התסמינים של אצבע הדק ?

תפס של אצבעות ואגודל הינם מהסיבות השכיחות לכאבים בכף היד ולהפרעה בתפקוד היד. כאבים בכפיפה ויישור של האצבע, נפיחות ורגישות בכף היד עד כדי נעילה של האצבע במצב יישור או כיפוף, הן מהתלונות השכיחות של מטופלים הסובלים מאצבע הדק. לעיתים, יש צורך להשתמש ביד השנייה על מנת ליישר את האצבע התפוסה בכיפוף. פעולה זו אינה גורמת נזק לגיד אך גורמת לכאב עז.

לעיתים, המטופל מלין על כאבים באצבע באזור המרוחק יותר מאזור התפס – באזור המפרק הבין גלילי המקורב.

כיצד מטפלים באצבע הדק ?

ברוב מקרי אצבע הדק אצל מבוגרים ניתן לטפל בצורה שמרנית וללא ניתוח. הטיפול הלא ניתוחי כולל שימוש בסד טבעת, המונע כפיפה של המפרק ובצורה זו נמנע התפס, והפעלה בריפוי בעיסוק, המקלה על הכאבים.

גישה טיפולית מקובלת נוספת היא הזרקות סטרואידים לאזור מעטפת הגיד. שיטת טיפול זו טומנת בחובה סכנה לפגיעה ואף לקרע של הגיד עצמו, העולה משמעותית עם עליה במספר ההזרקות, לפיכך מומלץ להימנע מיותר מהזרקה אחת לאצבע הדק.

ניתוח אצבע הדק:

במידה וטיפול שמרני נכשל, יש מקום לשקול ניתוח לשחרור אצבע הדק.

הניתוח מבוצע במסגרת אמבולטורית תחת אלחוש מקומי. לאחר האלחוש המקומי תבוצע רחצה של היד בסבון ובהמשך עם אלכוהול וכיסוי סטרילי של היד.

לאורך הניתוח, מונח חסם עורקים בזרוע, המופעל במהלך הניתוח.

המנתח מבצע חתך עורי בגודל כ- 2 ס"מ באזור בסיס האצבע. בהמשך, חותך המנתח את מעטפת הגיד הראשונה- פוליי A1. בצורה זו, מאפשרת החלקה טובה של הגיד ללא תפס. החתך העורי נתפר בחזרה. חבישה מרופדת מגינה על אזור הניתוח עד הביקורת והוצאת התפרים.

לאחר ניתוח אצבע הדק יתכן ותחושו נימול באצבעות כתוצאה מלחץ חסם העורקים שהופעל בזרוע. תופעה זו זמנית וחולפת לאחר מספר שעות.

מחלת דה – קרוווין –De-Quervain's Disease

מחלת דה קרווין, הינה תסמונת תפס של הגיד המיישר הקטן והגיד המפסק של האגודל, באזור בסיס האגודל.

התופעה שכיחה בקרב עובדים/ות המבצעים/ות תנועות חוזרות של סחיטה, כאשר בקרב נשים בגילאים 50-60 המחלה שכיחה פי 6. קבוצת גיל נוספת בה שכיחה המחלה היא נשים צעירות לאחר הריון ובמהלך ההנקה.

התלונות השכיחות הן כאבים בבסיס האגודל בזמן אחיזה, לפיתה ושימוש באגודל. הכאב המתואר הוא כאב חד כסכין.

במהלך הבדיקה לאבחון המחלה, המנתח ממשש ומפיק רגישות ע"פ אזור מעטפת הגידים.

חלק נוסף בבדיקה, הגורם בדרך כלל לכאב עז, נקרא מבחן פינקלשטיין. בחלק זה תתבקשו לקפוץ אגרוף כאשר האגודל חבויה בתוך כף היד. הרופא הבודק יבצע הטיה של שורש היד. הטיה זו גורמת לכאב באזור שורש היד האופייני מאוד למחלת דה קרווין.

כיצד מטפלים במחלת דה קרווין ?

הטיפול הלא ניתוחי במחלת דה קרווין כולל טיפול תרופתי במשככי כאב ונוגדי דלקת, שימוש בסדים תומכים לאגודל, המגבילים את תנועת האגודל וגורמים להקטנת החיכוך המכאיב של גידי האגודל במעטפת וכן טיפולים תומכים בריפוי בעיסוק.

גישה טיפולית מקובלת נוספת היא הזרקות סטרואידים. עקב סמיכות מעטפת הגידים לעור ישנה סכנה כי הזרקת סטרואידים לאזור תגרום לפגיעה ברקמת השומן התת עורית, המתבטאת בכתם עור באזור ההזרקה, במיוחד לבעלי עור כהה.

במידה והטיפול השמרני נכשל, יש לשקול ניתוח. מטרת הניתוח היא שחרור מעטפת הגידים של האגודל כך שהגיד המפסק והמיישר הקטן של האגודל ינועו באופן חופשי ללא תפס מכני על פני המעטפת.

מה עלי להכין לקראת הניתוח ?

אין צורך להיות בצום לקראת הניתוח.

במידה והנך נוטל/ת תרופות קבועות (כגון תרופות ליתר לחץ דם, סכרת), יש ליטול אותן במועד הרגיל ולא להפסיקם ביום הניתוח.

במידה והנך נוטל/ת תרופות לדילול דם, יש להיוועץ עם כירורג כף יד לגבי הפסקת הכדורים לפני הניתוח.

מה עלי לבצע לאחר הניתוח ?

בימים הראשונים לאחר הניתוח הנך מתבקש/ת להגביה את היד מעל גובה הלב. בשכיבה יש להניח את היד על שתי כריות לצד הגוף, זאת על מנת להפחית היווצרותן של בצקות ונפיחות באצבעות.

שימוש במשככי כאבים כגון אקמול או אופטלגין, מומלץ לאחר הניתוח.

יש להקפיד לשמור על החבישה נקייה ויבשה. בזמן הרחצה יש לעטוף את היד החבושה בניילון נצמד או שקית ניילון עם גומייה.

הוצאת תפרים מתבצעת כשבועיים לאחר הניתוח.

הפעלת האצבעות מיד לאחר הניתוח ובהמשך בהדרכת מרפאה בעיסוק, הינה חיונית להחלמה.

האם ייתכנו סיבוכים בניתוח ?

בניתוח אצבע הדק ישנה סכנה לפגיעה בגיד עצמו ובעצבים התחושתיים לאצבע. גם זיהום, תסמונת כאב מקומית מורכבת והישנות התפס לאחר הניתוח הם סיבוכים מוכרים בניתוח זה.

על מנת להפחית את שיעור הסיבוכים בניתוח מומלץ לבצע את הניתוח ע"י מומחה כף יד.

סובל מאצבע הדק? צור קשר לקבלת יעוץ